“עשינו טיול בפורטוגל, ופשוט התאהבנו בה- אז החלטנו להשאר… ומאז אנחנו פה…”
זאת תשובה שתשמעו מהרבה Expats (מהגרים) שגרים בפורטוגל.
ובאמת איכשהו הסיפור של כולם די דומה…
אין איזו עבודה ספציפית שהם עשו איתה רילוקיישן, או איזו הזדמנות לקבל שכר גבוה יותר מהמדינה שממנה הגיעו.
מאז שפתחנו רשמית את המקום החדש שלנו בפורטו, הלוא הוא Communa Garage , התחלנו ליצור קשרים ולהכיר לא מעט חבר’ה מקומיים ובינלאומיים שמחזיקים עסקים בעיר.
בתי קפה, גלריות, סטודיואים ליוגה, ועוד המון בתי עסקים שונים ומגוונים, חבר’ה בדיוק כמונו שפשוט הביאו את הוייב שלהם לפורטוגל, בלי משרת רילוקיישן, אלא פשוט כי הם התאהבו בה ורצו להשאר.
בכל זאת, גרים פה אנגלים, גרמנים, הולנדים, צרפתים ועוד- ובואו נגיד שמבחינת להרוויח שכר- עדיף היה להם להשאר במדינה שלהם.
אבל משהו בפורטוגל פשוט משך אותם להשאר כאן, וסביב הרצון להשאר- הם המציאו את הדרך שלהם להתקיים.
אז חלק פתחו פה עסקים למינהם, חלק עובדים אונליין כי פורטוגל היא גן עדן לעבודה מרחוק,
וחלק שממש רוצים להשאר ולא מוצאים את הדרך בלעבוד מרחוק או לפתוח עסק- מוצאים את עצמם בעבודת שירות לקוחות כזו או אחרת.
הכל כדי להשאר בפורטוגל.
וגם אנחנו, שלא עברנו לכאן עם משרת רילוקיישן, או עם איזה ממון שאפשר לנו לפרוש לפנסיה בגיל צעיר. ממש לא. להיפך, הגענו עם חור בכיס, וקצת כסף שעזר לנו לשרוד אולי 3-4 חודשים קדימה.
וכמו הרבה Expats שחיים כאן, גם אנחנו נשארנו כי פשוט התאהבנו במקום. התאהבנו וראינו פוטנציאל.
ומסביב להתאהבות הזו- בנינו כאן חיים מאפס, הכרנו חברים, בנינו עסק ואפילו הקמנו משפחה(;
וכמו שחבר אמר לי כשרק הגענו לכאן:
“פורטוגל היא כמו ספה ממש נוחה, שברגע שהתיישבת עליה- אין לך כוח לזוז לשום מקום אחר…”
והוא צדק.
