אסתר, החברה הפורטוגלית שלנו חזרה אתמול מחופשה של שבוע במלאגה, ספרד.

מיד עם הגעתה, קראנו לה לבוא אלינו הביתה והכנו לה מיטב המטעמים כדי לעשות לה welcome back, ביתי, כיפי, ובאווירה חורפית שכזאת.
היא הייתה כל כך נרגשת מהנסיעה הזאת – שהיינו חייבים לשמוע הכל.

ובאמת איך שפתחנו את הדלת, היא נכנסה עם עיניים נרגשות ובוהקות,
מלווה בשיזוף קל על הפנים מהשמש בדרום אירופה, מחבקת, ואומרת: 

“וואי באבאז, תקשיבו – זה פשוט מדהים שם! הרבה יותר שמשי, יש מלא,
אבל מלאאא תיירים, הכל הרבה יותר רגוע, והספרדים? הספרדים לא אכפת להם מכלום. הם מאוד ישירים, אומרים הכל בפנים. 

בואו נגיד שאם הם לא אוהבים אתכם – אתם תראו את זה  מיד על הפנים שלהם. הם מרגישים אנשים יותר אקטיביסטים מפורטוגלים.. 

בואו נגיד שאם קורה שם משהו נגד התושבים במדינה –
ישר תהיה התאגדות מצד העם ומהפיכה.
אנחנו מדינה יותר נייטרלית, ככה זה מרגיש… 

אבל בשבילכם – אני חושבת שלגמרי תדעו איך להתמודד עם הוייב הזה,
אתם גם מאוד ישירים ואקטיביסטים”

אנחנו שהמטרה הראשונית שלנו ברילוקיישן לאירופה, הייתה בכלל להגיע למלאגה שבספרד – ישבנו והקשבנו בשקיקה לכל מה שיכול היה להיות שם. שואלים ומבררים על התרבות, על האנשים, ובעיקר מחכים לפיסת מידע שתרגיע אותנו ותגיד לנו ש- הנה, טוב שלא הגעתם לשם בסוף!…

הרי ההיכרות היחידה שלנו עם האיזור הזה בגלובוס – זה בתלת מימד בgoogle, כשחרשנו את המפות בניסיון להבין – איפה כדאי לנו לחיות.

אבל אי אפשר באמת לקבל מזה איזשהו וייב אמיתי”

היא המשיכה ואמרה:

“אני חושבת שאתם ממש תאהבו את האיזור הזה.
מלאגה אמנם קטנה יותר מפורטו, אבל הרבה יותר שמשית,
ואתם יכולים לעשות את כל העבודה שאתם עושים פה – גם לגמרי שם.

אני חושבת ששם טיפה מפותח יותר מפורטו, אבל אני גם חושבת שפורטו לגמרי בדרך לשם בשנים הקרובות…לא יודעת אם זה טוב או לא…”

הנהנו והסכמנו. “וזה מפחיד אותך? הגדילה של פורטו? ” שאלנו.

“כן האמת שזה קצת מפחיד אותי… פורטו זה הבית שלי…והכל פה כבר השתנה ומשתנה כל רגע, והרבה פעמים לא לטובתינו. 

התרבות שלנו יותר שקטה מהספרדים.
אם הספרדים ירימו את הקול ויעשו מהפיכות על משהו שהוא נגד התושבים – אז אנחנו נשתוק, ונקבל את המצב.

כאילו זה מטורף שהשכירויות גבוהות, ויש פה עדיין אנשים שעובדים בשביל 2.5 יורו לשעה!

ובמקומות הכי מתויירים בפורטוגל! הייתם מאמינים? וזה מכעיס אותי. 

כי שם זה לא קורה, העם לא יתן לזה לקרות.
לא פלא שהרבה עזבו את פורטוגל לפני שנים”

הרגשנו את התסכול שלה, וזה החזיר אותנו לתסכול התל אביבי.
למחירים הגבוהים, למשכורות שלא תואמות לכלום, וגם אנחנו עזבנו כי פשוט נמאס לנו בשלב מסויים.

ובאמת, פה עם הכסף שלנו אנחנו יכולים לחיות טוב יותר.
וכך הדג הגדול אוכל את הקטן, הקטן אוכל את הקטן יותר וכך הלאה…
עצוב, אבל זה מה שקורה היום בעולם עם היכולת הקלה לנוע ממקום למקום.

 ובאמת מרגיש שהעם הפורטוגלי הוא עם יותר נייטרלי.
לא נכנסים למלחמות, לא חווים דעה מסוימת, יותר שקטים, ענווים ומעדיפים להשקיע את האנרגיה שלהם בלשתות את הבירה שלהם בצהריים, ולבלות את הזמן עם החברים והמשפחה.
בואו נגיד שזה לא הכי כלכלי, כן? אבל לכל דבר יש פלוסים ומינוסים.

היא הגיבה והמשיכה “אבל אתם יודעים – יש דבר אחד שבאמת שיגע אותי שם,  ורק בגלל זה לא הייתי עוזבת את פורטוגל- “

“מה?” שאלנו.

“הספרדים לוקחים את הזמן שלהם בכ-ל  ד-ב-ר. 

הם אומרים שעכשיו הם בסיאסאטה? אין עם מי לדבר! לא אכפת להם ממך, בכלל. אתה יכול למות שם ואף אחד לא יסתכל עלייך.

ובכללי – כל האווירה שם הרבה יותר איטית מפה.
האנשים איטיים, העסקים איטיים, הכל באובר אובר איזי…
כאילו, בשבילי, בתור פורטוגלית זה היה קשה. אני רגילה לקצב חיים הרבה יותר מהיר… “

“הרבה יותר מהיר???…” צחקנו בקול גדול והופתענו מתשובתה.

“את זה לא ציפינו שתגידי, ובאמת מצחיק שאת אומרת את זה –
כי ככה בדיוק אנחנו מרגישים בפורטוגל – שהכל פה בטמפו איטי,
עד הבירוקרטיה זזה, עד שאנשים מזיזים את עצמם ואשכרה עובדים –
בשבילינו, בתור אנשים שרגילים לקצב חיים הרבה יותר מהיר – זה מתיש….
אז אם את, בתור פורטוגלית, אומרת שבשבילך זה איטי –
אז הנה נתת לנו לפחות סיבה אחת טובה ללמה לא היינו צריכים לעבור לשם…תודה אשתר. 

אבל בהחלט נקח איזה שבוע חופש, ניסע להזרק בחוף של קוסטה דל סול, נשתזף קצת – ונחזור מיד לפורטוגל.

כי אם יש משהו שאנחנו מאוד אוהבים כאן – זה את האנשים. 

וזה אוצר שאין בהרבה מדינות בעולם. אנשים דעתניים וצווחניים יש לנו מספיק בארץ שלנו, ומרגיש שפה יש עדיין תום ורוחב לב שעדיין לא חלף מהעולם,
וזה יפה ונדיר. “

אז את לא תפטרי מאיתנו כל כך מהר חמודהההה!
ותשכחי ממלאגה, את נשארת פה איתנו.