אני רוצה שתהיה לי את האפשרות להיות בכל מקום בעולם, לעשות את הדברים שאני אוהבת ו-שאוכל לחיות מזה.
כשעוברים לחו”ל, החשש הכי גדול זה – מה אני אעזוב את כל החיים שלי, את כל מה שבניתי, ואסע?
ומה אני אעשה שם? במה אני אעבוד? הרי אין לי שפה, אף אחד עוד לא מכיר אותי..
אז כן, זה מפחיד. זה לפעמים אפילו משתק.
בהתחלה, כשהגענו לפורטוגל, אחרי שסיימנו עם האופוריה של הטיול והתלהבנו מכמה שזול פה- הסתכלנו בטעות על חשבון הבנק שלנו (ממש ניסינו להימנע מזה) וראינו שהכסף שלנו הולך ואוזל.
פתאום מלהרגיש ישראלים עשירים בפורטוגל, העברנו את עצמנו לתקציב יומי של קניות בסופר, בישולים בבית ודיללנו את שתיית הבירות שלנו- גם אם זה עולה יורו אחד.
+++++++
שיט. אין לנו עדיין עבודה, גם לפורטוגלים עצמם קשה למצוא עבודה, והכסף הולך ונגמר לאט לאט..
אז מה עושים?
איכשהו המצבים האלה בחיים, עם כמה שזה הופך אותך להיות לחוץ וחרדתי לגבי הקיום שלך- זה גם נותן לך וואחד בעיטה בתחת וגורם לך להיות יצירתי בטירוף. המצב ההישרדותי הזה, גורם לך להמציא את עצמך מחדש, בלית ברירה, וליצור לעצמך את העבודה.
וכן, צריך אמביציה לזה, רעיון, ועבודה קשה- עם הבנה שכנראה לא ישלמו לך מהרגע הראשון. אבל זה בדיוק הזמן לבנות את עצמך- כשהמטרה היא לעשות משהו שאני טוב/ה בו, משהו שאני אוהב/ת לעשות ומשהו שבסופו של דבר- יצור לי הכנסה כלכלית. אם לא עכשיו- אז בעתיד לפחות.
וכן, זה בדיוק הזמן להיזכר שאנחנו ישראלים, שאנחנו יזמים, שאנחנו יהודים (במובן הטוב של המילה) , ולהתחיל להשתמש בזה בחו”ל. להתחיל ליצור דברים חדשים.
אני שבאתי ממשפחה עם אבא יזם על בסיס יומי- מרגישה שהמוח שלי קודח מרעיונות. כל כך קודח שלפעמים אני מרגישה שאני צריכה גם להיות יועצת ולחלק רעיונות לאנשים שזה יותר קשה להם.
מיליון מחשבות שרצות לי בראש, 20 עסקים שבא לי להקים בזה הרגע- וגם בא לי שהכל יצליח כאן ועכשיו. ואם אפשר אתמול אז יותר טוב.
החברים האירופאים שלנו תמיד נגנבים עלינו. מאיפה יש לכם את כל הרעיונות האלה? יש לכם מוח כזה יהודי. אנחנו תמיד צוחקים, אבל מצד שני- יש בזה משהו- באמת יש בזה משהו!
אז מה אנחנו עושים כרגע? איך אנחנו מתקיימים?
אצלנו כל השלב הזה התחיל עוד מהארץ. ידענו שאנחנו מתכננים לנסוע מתישהו עוד שנה, ורצינו שתהיה לנו איזושהיא הכנסה שתוכל להחזיק אותנו לפחות בשלבים הראשונים, משהו שנוכל לעבוד בו מרחוק.
אז כרגע יש לנו כמה דירות Airbnb שאנחנו מנהלים בתל אביב/ אחותי עובדת בשטח, ואנחנו מנהלים את כל ההזמנות אונליין באתרים השונים. אין ספק שזה נותן אוויר לנשימה! אבל עדיין, זה לא מספיק.. יש לנו כמה דירות בודדות שסוגרות לנו את החודש ומרוויחות לנו זמן לבנות את עצמינו.
התחלתי לחשוב- איך אני משיגה עוד משהו כזה שהוא אונליין. הרי אני לא רוצה להסתמך על המשכורות של הפורטוגלים. הן נורא נמוכות, ובכללי אני לא בן אדם של עבודה מ9 עד 17.
אני צריכה להרגיש חופשיה. תמיד הייתי פרילנסרית עם לו”ז משלי ואני לא מתכוונת לשנות את זה.
כן! חשוב לי ללכת באמצע היום לשבת בפארק, להיפגש לקפה חטוף עם חברה ואולי לשאוב קצת ויטמין D מהשמש.
לפני חודש כשחשבתי שהמצב כבר אבוד- פתאום קיבלתי הצעת עבודה מחברה ישראלית שמתעסקת בלימודים אונליין, ושאלו אותי האם אני מעוניינת ללמד עריכת וידיאו אונליין מהמחשב?
כל כך התרגשתי ואמרתי כן! לא סתם למדתי עריכת וידיאו, שבידע הזה אנחנו גם משתמשים לעריכת הסרטונים בבלוג שלנו.
אז בהזדמנות חגיגית זו, אני יכולה להחשיב את עצמי כ-digital nomand!
אני יכולה להיות בכל מקום בעולם, לפתוח את המחשב שלי, ללמד עריכת וידיאו- ולקבל שכר ישראלי בפורטוגל. שזה סופר מגניב!
הקטע בזה, שזה לאט לאט מגיע. צריך להיות מכוונים ל-מה מעניין אותנו בעולם שלנו? מה אנחנו אוהבים לעשות, ולהשתמש בכישורים האלה כדי בסופו של דבר לקבל על זה שכר.
יש המון פלטפורמות שונות ומגוונות, המון דברים שקורים בעולם, ותכלס- החיים היום הם יותר ברשת.
משפט קצת עצוב, אבל זה נכון! זו המציאות, מה לעשות…
ומהרגע שאנחנו מבינים את זה אנחנו יכולים להשתמש בפלטפורמה האינטרנטית כדי ליצור לנו את העבודה שאנחנו אוהבים לעשות.
המחשבה היא כל הזמן- במה אני טוב? מה אני יכול לתרום לעולם? מה הערך שאני מביא?
עומר למשל הוא צלם, מטפל שיאצו וחובב טיולים מושבע.
אז לאט לאט, הוא התחיל לצלם פה פרוייקטים, ואפילו התקבל ל’Uniplaces‘ לצלם להם דירות!
בנוסף, הוא מדריך טיולים בפורטו, וכבר עשה כמה טיפולי שיאצו פרטיים- דרך פרסום בפייסבוק.
אז האפשרויות הן אינסופיות, וצריך קודם כל להאמין בעצמך ובמה שיש לך להציע!
להיות חדורי מוטיבציה, ולהבין גם שהתהליך הזה לוקח זמן… גם אם בהתחלה זה נראה אבוד, ולא יודעים אם ללכת ימינה או שמאלה- פתאום ברגע אחד, אתם נהיים האנשים הכי עסוקים בעולם.
רק לפני חודש כשכבר חשבנו לקפוץ מהגג מרוב שעמום, ובחנו את הבניינים הגבוהים בעיר, כדי לסיים עם זה כבר- פתאום אנחנו כותבים, מצלמים, מדריכי טיולים, מלמדים, ואפילו משקיעים בנדל”ן פה בפורטו!
זיהינו הזדמנות, מיד דיברנו עם חברים ומשפחה, עשינו חקר שוק מטורף מא’ ועד ת’, למדנו את העיר, דיברנו עם מלא אנשים, והיום אנחנו כבר בדרך לכמה השקעות מגניבות שבתקווה גם יניבו פירות בעתיד(:
ולא אין לנו הון עצמי, ולא באנו ממשפחות עשירות, אבל יש מיליון דרכים אחרות לעשות את זה- ופשוט למדנו מכל מי שאפשר- איך עושים את זה(:
וזה חברים- מה שקורה כשיש לכם זמן.
זמן הוא פקטור משמעותי במסע הזה, והוא גורם לכם לפרוח, לצאת למחוזות שלא הכרתם, ללמוד דברים חדשים ולהתפתח.
אז צאו לעולם, תעיזו, תהיו יצירתיים, כי הכל אפשרי.
ותזכרו- חיים רק פעם אחת!
