איך זה להיות בהריון בחו”ל? ובתקופת הקורונה?

בואו נגיד שאת תקופת ההריון שלי דמיינתי קצת אחרת.

דמיינתי את זה יותר בקטע שלי עושה איזה יוגה או פילאטיס עם חברות בסטודיו, מסתובבת בבתי קפה, ומבקרת בארץ כדי לחוות את התקופה המרגשת הזאת יחד עם המשפחה והחברים שלי.

רציתי להראות להם את הבטן שלי בלייב ולהתרגש ביחד ממה שהולך להגיע.

בכל זאת, הריון ראשון!

אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד.

מצאתי את עצמי רוב הזמן בבית, עושה פילאטיס אונליין עם חברה, שותה קפה בבית, ומחכה שהתקופה הזאת תגמר כדי שאולי בכל זאת אספיק לקפוץ לבקר בארץ.

שלא ישמע שסבלתי בבית כן? האמת שדי נהניתי מזה. אני בן אדם שהוא קצת וורקהוליק, ודווקא הרוגע הזה בא לי בול לתקופת ההריון, בתקופה שאני אמורה להיות בה הכי רגועה. אז כן, זה גם היה נחמד.

אבל איכשהו יצא שעד כה את תקופת ההריון העברנו יחד רק אני ועומר, ולפעמים רק אני- מאחר ולהרבה בדיקות הוא גם לא הורשה להכנס מטעמי ביטחון למצב שאנחנו נמצאים בו.

אז מצאתי את עצמי מתארת גם לו- מה היה בפנים עם הרופאה, איך התינוק שלנו נראה באולטרסאונד ועוד מלא דברים שהם גם לגמרי חדשים לי.

כן חייבת לציין את החוויה המדהימה של להיות מטופלת כאן על ידי הרופאים. אני לא יודעת להשוות את זה ספציפית עם תהליך ההריון בארץ כי לא חוויתי אותו, אבל התחושה פה היא פשוט נעימה, מחבקת, ומרגישה מאוד מאוד מקצועית.

ולא יקרה בכלל!

אני משלמת 40 יורו בחודש לביטוח פרטי עם כיסוי הריון, כך שכל בדיקת אולטרסאונד עולה לי 15 יורו, וכנל ביקור אצל הרופאה. לא נורא בכלל.

מרגיש לי ממש נוח ונכון ללדת כאן.

כרגע אני צופה בבטן שלי גודלת לאט לאט ומחכה בקוצר רוח למשפחות שלנו שמתוכננות להגיע לכאן לקראת הלידה בספטמבר. בתקווה שלא תהיה בעיה עם הקורונוש והכל יצא לפועל הפעם כמתוכנן.

כאן החברים אפילו לא קרובים להכנס להריון, מה שמרגיש קצת מצחיק כי בארץ אני ביי פאר מאחורה. חברה הכי טובה שלי עם שני ילדים, ועוד חברות רק מייצרות ילדים כמו במפעל, מסתובבות להן עם עגלות ברחבי העיר.

ופה איכשהו אני חלוצת ההריון הראשון, בסטייט אוף מיינד אחר לגמרי.

זה קטע איך האירופאים לא שם בכלל מבחינת להביא ילדים.

כמה שיותר מאוחר יותר טוב, וגם אז אולי יביאו אחד לדקוריישן.

אבל, זכיתי בבן זוג מדהים! שמתרגש יחד איתי, שמכיל אותי גם כשבא לו לתת לי בעיטה, שמצחיק אותי בטירוף, שמכין לי לאכול, ומתייחס אלי פשוט כמו מלכה! אז לגמרי זכיתי והוא יוצר לי עולם ומלואו בתוך הבועה הפרטית שלנו.

בינתיים כבר התחלתי להרגיש כל יום את הבעיטות של הקטנצ’יק, אני קמה כל בוקר ורואה את הגוף שלי משתנה לפלא הבריאה וזה מטורף! אני מרגישה טוב, טפו טפו טפו. ועד כה הכל תקין.

רק בואו נגיד שההורמונים לא פסחו עליי.

אני באמת מסוגלת לבכות מסתם בן אדם שהולך ברחוב. ומשום מה זה ממש מרגש אותי עד דמעות.

התחלתי לשים משקפי שמש בערב!!! כי זה כבר נהיה לא נעים שאני הולכת ברחוב ובוכה עוד יחשבו שעומר מכה אותי.

בקיצור חברים, חוויה.

אבל זה מטורף שבסוף הדבר הזה-

אני אהיה אמא!

ועומר יהיה אבא!