בואו נגיד שעל זה לא חשבתי כשעברתי לחו״ל.
כן, רילוקיישן זה לא הכל תותים, גם אם הסתדרתם על עבודה ויש לכם איפה לגור, יש עוד דברים שצריך לקחת בחשבון כשעוברים למדינה זרה:
געגועים הביתה
אז כן עברתם לחו”ל, אווירה אחרת לגמרי, יש אפילו רוב של אנשים מנומסים שהולכים בצד ימין ולא עוקפים בתור. אבל אחרי זמן מה, מתחילים להתגעגע הביתה, למנהגים, למשפחה, לחברים, לארוחת שישי, לבירה בצהריים. אפילו לבחור בשווארמה שאומר- “חמודה, מה לשים לך בפיתה?” אני מתגעגעת, מי היה מאמין.
קשה להכיר חברי אמת
אתה מגיע למקום חדש, לשכונה חדשה, לתרבות חדשה- ואתה צריך לבנות לעצמך מעגל חברתי חדש. ולהכיר חברים לוקח זמן, זה לוקח מאמצים רבים, ולא כולם הם כוס התה שלך בוא נגיד את זה ככה.
לוקח המון זמן להכיר את האנשים שבאמת יגרמו לך להרגיש בבית, כאלה שתוכל לשבת איתם בלי הצורך לדבר כל הזמן כדי למלא את השקט, כאלה חבר’ה שאתה יודע שאם אתה צריך כתף תומכת או לבכות למישהו- תרגיש מספיק בנוח לעשות את זה איתם.
שפה חדשה ובעיות תקשורת
כדי להשתלב במקום חדש ולא להרגיש זר- צריך ללמוד את השפה המקומית. וכנראה שגם אחרי שתלמדו אותה, עדיין יקח לכם כמה שנים טובות כדי שתוכלו לנהל שיחה רציפה בלי להיתקע על מילים מסוימות. המבטא לרוב ישאר ויהווה את הסמל של הארץ ממנה הגעתם, ועד שתוכלו להשתלב בסלנג המקומי- גם זה יקח זמן. ועד אז? עברית יפה שפה קשה, לצחוק מבדיחות שהן לא כאלה מצחיקות, אבל אתה מנסה להיות בחבר’ה. אה, ולתרגם בדיחות מהשפה שלך? לא עובד… תאמינו לי, אבא שלי שנים מתרגם בדיחות מרוסית לעברית, ואנחנו אף פעם לא מבינים את הפואנטה. אבל מצד שני אותו זה מצחיק, אז זה הכי חשוב
מזג אוויר שונה
אנחנו מגיעים מאיזור גיאוגרפי ספציפי, עם מזג אוויר וריח שתמיד מסמל לנו את הבית. אנחנו למשל רגילים לרדת כמה צעדים עם הכפכפים לים התיכון ולשבת אחה”צ עם הבריזה הנעימה אך לא קרה של האזור.
לוקח זמן להתרגל למזג אוויר אחר, ולהבין שפה זה אוקיינוס והבריזה הנעימה מהחוף של תל אביב- התחלפה ברוח סוערת שמעיפה לך את הפוני ואת החול לתוך העיניים, כך שאתה מוצא את עצמך עטוף בשכבות, עם מגן רוח בים.
פחות אווירת השכשוכים שדמיינת לעצמך.
איזה קשיים אתם מצאתם במעבר שלכם?
