הקיץ שאיחר להגיע השנה סוף סוף הגיע.
השמש הפציעה רק בין שמונה לתשע אבל הפעם עלתה במלוא עצמתה.
שתיתי קפה, בהיתי בחלון, ארגנתי את הדברים שלי והחלטתי להצטרף לחבר, עם הלפטופ שלי ולכתוב קצת.
הפעם החלטתי לפסוח על המטרו ויצאתי ברגל לנצל את היום היפהפה הזה.
בעודי מתהלכת ברחוב בשעה 12:00 בצהריים –
אני רואה אנשים שעוד פותחים את החנויות שלהם, מזיזים את כסאות הבית קפה החוצה, מפהקים ומנגבים את הלכלוכית בעין מהשינה הערבה שהייתה להם.
הסתכלתי עליהם, וחייכתי. הרגשתי קצת נחת.
הלכתי לי וחשבתי לי שאיזה כיף זה לחיות בטמפו איטי יותר.
בלי הלחץ של להספיק כל דבר, של למהר על הכביש, אלא פשוט לחיות כל יום ביומו, להינות מהיום,
ומה שלא הספקנו היום – אפשר גם לגמרי להספיק מחר (:
“אנחנו המשוגעים שרצים ממקום למקום…”
אני מגיעה לסלינה, ופוגשת את אותו חבר טוב העונה לשם איתי. הוא עובד על המחשב על פרוייקט אמנותי, ואני באתי לשבת לצדו עם הלפטופ, לקשקש קצת, ובתקווה לכתוב הרבה. ביחד אנחנו תופסים שולחן.
בעודי פותחת את המחשב, אני מספרת לו בהומור על האנשים המפהקים ברחובות, על האיטיות הרווחת, והוא מצדו אומר לי:” אני מת על זה. קצת להוריד הילוך באוגוסט. אלה אנחנו המשוגעים שרצים ממקום למקום. הם הנורמלים”.
צחקתי והנהנתי. וואלה יש בזה משהו.
אולי אלה אנחנו המשוגעים שרצים כל היום ממקום למקום, ולא נותנים לעצמנו רגע של מנוחה. מנסים להצליח, להספיק את המירוץ הבלתי נגמר, כשלפעמים כבר לא ברורה כל כך מה המטרה.
ואני עוד מגיעה מבית רוסי עם רשימת הצלחות, אז בכלל נדפקתי.
ובאמת – אוגוסט זה חודש קסום באירופה.
חודש שבו יש מוסכמה שהוא חופש. אפשר לרצות שדברים יזוזו מהר יותר, אפשר להתעצבן על המשרדים הממשלתיים ששום דבר לא קורה, אפשר לאבד את זה.
אבל אפשר גם פשוט לנשום, לחייך, ולהגיד – שאיזה כיף זה שיש חודש שלם בשנה, שאפשר פשוט לעצור רגע, לנגב את הלכלוך מהעיניים ולפהק.
חודש אוגוסט שמח לכולם,
תנוחו, תמתחו ידיים, תנשמו אוויר טוב, ולכו לטייל (:
** בתמונה אפשר לראות את איתי עובד, ואת המחשב שלי שגם החליט לצאת לחופשה באוגוסט?
