וואו, וואו ועוד וואו.
זה היה פשוט מרענן. לקחת רגע פסק זמן מהכל, ופשוט לנשום רגע. בלי רשת חברתית, בלי עבודה, בלי כמעט ציוויליזציה. פשוט להיות ולנשום.
אז עומר לקח אותנו לאי sao miguel , שהוא אחד משבעת האיים האזוריים (Açores) השייכים לפורטוגל. ובאמת- לא משנה כמה נכתוב על זה, כמה תמונות נעלה, כמה נספר שזה מדהים-
זה פשוט לא יצליח לתאר את הגן עדן הטרופי, את היופי הנשגב, את הטבע במלוא עוצמתו, שחווינו בטיול הזה.
הגענו לאי בעשר בלילה, אחרי דיליי ארוך ושעתיים של טיסה מעל האוקיינוס האטלנטי, ויצאנו לתוך אי באורך של 90 קילומטר.
עייפים ותשושים, דידינו החוצה לאסוף את הרכב שהזמנו מבעוד מועד ב ilha_verde .
בדלפק חיכה לנו מקומי נחמד שבירך אותנו לשלום עם חיוך גדול, מלמל כמה מילים, נתן לנו את המפתחות ואיחל נסיעה נעימה.
אמרנו “רגע- בלי עוד אקסטרא ביטוח? בלי גי פי אס? בלי אקסטרות למחיר הזול?”
הוא צחק ואמר: “יש שתי דרכים לנסוע באי, לא תתבלבלו. תנהגו בזהירות, הכל טוב. אתם מכוסים למה שצריך, חבל לקחת לכם כסף מיותר. נתראה עוד כמה ימים!”
וכך יצאנו עם רכב תוך פחות מעשר דקות, ב 50 יורו, ל5 ימים. וואלה שווה.
מהנסיעה הקצרה לדירת airbnb שלנו בלילה, אנחנו שומעים ציפורים למיניהן, חרקים שורקים, עצים מרשרשים- והבנו שהגענו למקום הטרופי שראינו בגוגל קודם לכן. התרגשנו(;
מאחר והאי שומר על תאורה טבעית, ובלילה היה חשוך- כל מה שנותר לנו זה לצפות בכוכבים ולהרדם לאט לאט. כשפתחנו את העיניים בבוקר, התעוררנו לבוקר עם שמי תכלת, מפלים זורמים, והרים בצבע הכי ירוק שראינו בחיים.
כל כך התרגשנו, שמיד התלבשנו ויצאנו לדרכים.
ובאמת לכל כיוון שסובבנו את הראש, היינו פעורי פה מהיופי העוצמתי שנגלה אלינו.
הרי געש וגייזרים מבעבעים, מעיינות חמים, הרים, יערות, מפלים, חופים, אתרי גלישה ואפילו צפייה בלוויתנים!!! כן כן! לוויתנים!
האי הג’ונגלי מלא במסלולי טרקים בדרגות שונות, ומיד יצאנו לדרך עם בקבוק מים ונעליים טובות, מרגישים כמו ושקו דגמה, מגלה הארצות הפורטוגלי. טיפסנו על הרים, השתכשכנו במעיינות חמים, שטנו בסירה, היינו בתחרות גלישה והיינו בטבע טבע טבע! המזג אוויר משתנה כל שעתיים, פתאום שמש חזקה, פתאום גשם טרופי, פתאום מעונן. כל העונות ביום אחד.
הכל נקי בצורה מופתית, הבתים מבריקים, הכבישים רחבים וחדשים, הצמחייה בכל מקום פורחת ומטופלת במלוא הדרה. יש שם כבוד לטבע בצורה שלא ראינו בשום מקום אחר. האדם משתלב לתוך הטבע.
זה מדהים ומעורר השראה.
המקומיים מסבירי פנים, מדברים אנגלית מדהים באופן מעורר התפעלות (אולי כי הם באוקיינוס בדרך לניו יורק
), ובאופן מוזר- מדברים פורטוגזית במבטא צרפתי.
והנה, אחרי שנשמנו אוויר צח, אנחנו חוזרים מחודשי כוחות לעבוד וליצור, עם המון רעיונות חדשים, שהתפתחו כשישבנו בהרים.
סאו מיגל, לא סיימנו איתך.
