לנהל חיים שלמים עם תינוק קטן זאת עבודה לא פשוטה בכלל. בטח ובטח כשהמשפחה נמצאת הרחק מכאן. אז איך זה בכל זאת לגדל תינוק הרחק מהמשפחה?
אין לנו את האפשרות להשאיר אותו אצל הסבא והסבתא בסופש, או לקפוץ לדודה לשעתיים כדי להתרענן. או לצאת לטיול עם כל החבר’ה שזה עתה הביאו ילדים גם כן, ולעשות פליי דייטס משותפים וכיפים.
פה החברים שבאמצע גילאי ה30 עוד תוהים אם להביא ילדים או לא. תפיסה אירופאית, שונה לגמרי ממה שאנחנו רגילים בחיים בארץ.
אז הכל עלינו בפול פאוור, 24/7, 7 ימים בשבוע.
המזל הגדול הוא שבפורטוגל להחזיק נני בבית – לא עולה הרבה, ואפשר לחיות יחסית בנוחות בלי לקרוע את הכיס. אבל אם פתאום היא חולה, או לא מגיעה מסיבה כזו או אחרת? נדפקנו, ואין לנו פתרון אחר.
והימים עוברים מהר, בין עבודה לחיים עם הקטנצ’יק, לסופש שמגיע, לערמות הכביסה שנערמות, לכלים בכיור, להזדמנות לנסוע לנוח בים– אבל איזו מנוחה זאת עם תינוק קטן, בינינו?
אולי הוא נח, כן. אבל אנחנו? אנחנו במירוץ בין לשים את הראש לדקה מהשבוע שעבר, לבין לשים לב שהוא לא דוחף חול לפה או נופל על הראש בחוסר תשומת לב. בקיצור, משימה מתמדת ומתמשכת לשמור עליו חי ונושם. עד כה הצלחנו (:
ועם כל הקשיים, השנ”צ שחסר לנו, והחיים העמוסים שנהיו לנו ברגע – הוא השותף הכי טוב שיכולנו לקבל בחיים האלה.
הוא מצטרף אלינו לחיים ומרהט איתנו דירות, בוחר נכסים ללקוחות, בא איתנו לבנק, בא איתנו לבחור השראות, לשיפוצים, והוא נהיה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו.
הוא צוחק איתנו ואנחנו צוחקים איתו, והוא מזכיר לנו להיות ילדים, ולחיות את החיים איך שאנחנו רוצים לחיות אותם.
וזאת מתנה גדולה בשבילנו. האפשרות לחיות חיים שהוא יכול לקחת בהם חלק כל כך גדול, ההזדמנות להעביר איתו את הזמן יותר מאיזה שעתיים בערב, וההזדמנות שהוא יהיה חלק מהחיים שלנו ולא רק אנחנו מהחיים שלו.
