מה אני אגיד לכם?
קל להתרגל לטוב הזה
אני הולכת ברחוב ומרגישה שיש סביבי הילה,
שאני מינימום משה רבינו שהכה במקל ופתח את ים סוף.
ממש כיף להיות פה בהריון!
כל תור, אבל ממש כל תור- נותנים לי לעבור בלי לחשוב פעמיים. אנשים כועסים אם אני עדיין עומדת בתור, ואיך זה הגיוני שעדיין לא עברתי את כולם קדימה.
“תעברי מיד קדימה, יש לך זכות ראשונים, את ממש לא צריכה לעמוד כאן!”
הם אומרים לי תמיד.
במטרו- מיד מציעים לי מושב לשבת, שחס וחלילה אני לא אעמוד אפילו לא לרגע.
זה מרגיש שאם אני אשב, מישהו יגש אלי עם ענבים, וינופף מעלי עם עלה גדול.
לא יודעת אם זה בגלל אחוזי הילודה הנמוכים כאן, שכל אשה שנכנסת להריון נהפכת לקדושה.
ואולי בארץ בגלל שכולן בהריון כל הזמן, אז כבר שמים על זה פס, ובשביל לתת להריונית לעבור- את כנראה צריכה להיות במצב ממש קטטוני, וכדאי כבר להשתטח מכאבים על הרצפה כדי שישימו לב אליך.
וגם אז, כשיתנו לך לעבור, יעשו לך פרצוף של:
“תגידי תודה על שבכלל פינינו לך את הדרך…”
ואולי זה פשוט בגלל התרבות כאן.
שהם לא מרגישים צורך להידחף לתור, ויכולים גם פשוט לעמוד בסבלנות בלי לחץ לעקוף מישהו, עם כבוד לאנשים, עם כבוד לנשים, ובאמת ובתמים-
שמחים להיות לעזר לכל מי שצריך.
בואו נגיד, שאני לא מתלוננת(; Viva Portugal!
