חודש שלם של משפחה עבר לו, ואיתו גם הקיץ שהיה במקומו הגיח הסתיו שפיזר אוירה קרירה ונעימה.
חודש שלם של עטיפה משפחתית, של הומור של בית, של בישולים של אמא ואבא ושל צחוקים עם האחיות האהובות שלי.
פעם אחרונה שראיתי את אחותי הקטנטונת היתה כשהיא הגיעה לי למותן ויכולתי לכווצץ אותה מכל הכיוונים. הפעם, פתחתי את הדלת והיא נכנסה אלי הביתה כבר ענקית, בגובה שלי ( לא שאני גבוהה כן), אבל אפילו היא פתאום הייתה מופתעת איזה נמוכה אני ממרום גובהה.
“זכרתי אותך אחרת, את ממש גמדה” היא אומרת לי. ופתאום הבן אדם היחיד ביקום שעוד חשב שאני גבוהה, כבר נוכח למציאות.
לקח לכולנו רגע להתאקלם, ולהם גם להבין שפתאום אני אמא ויש לי ילד-למרות שהם לא ראו אותי בהריון בכלל, ופתאום אבא כבר עם יותר שיער שיבה, ואני נראית שונה והזמן שחלף עשה את שלו.
אבל מאותו הרגע, הם כבר לא יכלו להוריד את הידיים מריו והתבאסו על כל רגע שעובר בידיעה שהזמן יחלוף, הם יחזרו לארץ, ואנחנו נשאר כאן.
כל כך נהנינו מהזמן המשותף הזה יחד, אחרי שנה שלמה שלא התראינו, ובאמת שניצלנו אותו עד תום!
מאותו הרגע של המפגש, הם כבר מחשבים צעדים איך הם עושים את המהלך ומגיעים לכאן לחיות לצד הנכד שלהם. אם לא לכל הזמן אז לפחות לחלק מהזמן כאן וחצי בארץ.
“בזכות הקורונה” אמא שלי עובדת מרחוק, כך שפתאום הלוקיישן ממנו היא עובדת, כבר לא כל כך רלוונטי. ופתאום פורטוגל דווקא נראית לה כיעד נחמד להעביר את הזמן, מאחר ויש לה פה נכד, ורוגע שלא ישתווה לשום דבר שהם חווים שם.
אבא שלי כבר חולם על פורטוגל מהרגע שרגלינו דרכה פה לפני שנתיים, ומאז רק עושה חישובים של איך הוא מזיז את עצמו לפה עם המשפחה. בואו נגיד שהפנסיה שלהם מתקרבת, ופתאום החלום הזה נהיה מציאותי יותר מרגע לרגע.
חודש שלם של משפחה עבר לו, ואיתו גם הקיץ שהיה במקומו הגיח הסתיו שפיזר אוירה קרירה ונעימה.
חודש שלם של עטיפה משפחתית, של הומור של בית, של בישולים של אמא ואבא ושל צחוקים עם האחיות האהובות שלי.
פעם אחרונה שראיתי את אחותי הקטנטונת היתה כשהיא הגיעה לי למותן ויכולתי לכווצץ אותה מכל הכיוונים. הפעם, פתחתי את הדלת והיא נכנסה אלי הביתה כבר ענקית, בגובה שלי ( לא שאני גבוהה כן), אבל אפילו היא פתאום הייתה מופתעת איזה נמוכה אני ממרום גובהה.
“זכרתי אותך אחרת, את ממש גמדה” היא אומרת לי. ופתאום הבן אדם היחיד ביקום שעוד חשב שאני גבוהה, כבר נוכח למציאות.
לקח לכולנו רגע להתאקלם, ולהם גם להבין שפתאום אני אמא ויש לי ילד-למרות שהם לא ראו אותי בהריון בכלל, ופתאום אבא כבר עם יותר שיער שיבה, ואני נראית שונה והזמן שחלף עשה את שלו.
אבל מאותו הרגע, הם כבר לא יכלו להוריד את הידיים מריו והתבאסו על כל רגע שעובר בידיעה שהזמן יחלוף, הם יחזרו לארץ, ואנחנו נשאר כאן.
כל כך נהנינו מהזמן המשותף הזה יחד, אחרי שנה שלמה שלא התראינו, ובאמת שניצלנו אותו עד תום!
מאותו הרגע של המפגש, הם כבר מחשבים צעדים איך הם עושים את המהלך ומגיעים לכאן לחיות לצד הנכד שלהם. אם לא לכל הזמן אז לפחות לחלק מהזמן כאן וחצי בארץ.
“בזכות הקורונה” אמא שלי עובדת מרחוק, כך שפתאום הלוקיישן ממנו היא עובדת, כבר לא כל כך רלוונטי. ופתאום פורטוגל דווקא נראית לה כיעד נחמד להעביר את הזמן, מאחר ויש לה פה נכד, ורוגע שלא ישתווה לשום דבר שהם חווים שם.
אבא שלי כבר חולם על פורטוגל מהרגע שרגלינו דרכה פה לפני שנתיים, ומאז רק עושה חישובים של איך הוא מזיז את עצמו לפה עם המשפחה. בואו נגיד שהפנסיה שלהם מתקרבת, ופתאום החלום הזה נהיה מציאותי יותר מרגע לרגע.
אין ספק שכשיש סבא וסבתא זה עולם אחר, ועל אחת כמה וכמה כשאתם נמצאים במדינה אחרת, בלי עזרה בכלל. ועם כמה שריו חמוד וכל מה שבא לנו זה לחבק אותו, לנשק אותו ולהיות איתו כל היום-
בואו נגיד שנשמח גם לישון לפעמים, וגם לעבוד!!!
אז בינתיים למזלינו שכנענו את עינת (אחותי האמצעית) להשאר בפורטוגל (יאייי!!!) כי גם ככה אין שום דבר מעניין שקורה כרגע בארץ, אז היא נשארה לעזור לנו בעסק ועם ריו החמוד! טנקס גוד!
ולמזלנו זכינו ברשת של חברים כאלה מדהימים כאן בפורטו, שרק קופצים על ההזדמנות להיות עם ריו, ומציעים לנו את שירותי הבייביסיטינג שלהם.
בינתיים כל מה שנשאר לנו זה לקוות שהקורונה הזאת תחלוף מהר, כדי שגם אנחנו נוכל לטוס לארץ, ולהכיר לריו את הסבים רבים שלו, ואת החברים שלנו שמחכים בקוצר רוח לפגוש אותו כבר! ועל הדרך, להכיר לו גם השורשים הישראלים שלו(;
אין ספק שכשיש סבא וסבתא זה עולם אחר, ועל אחת כמה וכמה כשאתם נמצאים במדינה אחרת, בלי עזרה בכלל. ועם כמה שריו חמוד וכל מה שבא לנו זה לחבק אותו, לנשק אותו ולהיות איתו כל היום-
בואו נגיד שנשמח גם לישון לפעמים, וגם לעבוד!!!
אז בינתיים למזלינו שכנענו את עינת (אחותי האמצעית) להשאר בפורטוגל (יאייי!!!) כי גם ככה אין שום דבר מעניין שקורה כרגע בארץ, אז היא נשארה לעזור לנו בעסק ועם ריו החמוד! טנקס גוד!
ולמזלנו זכינו ברשת של חברים כאלה מדהימים כאן בפורטו, שרק קופצים על ההזדמנות להיות עם ריו, ומציעים לנו את שירותי הבייביסיטינג שלהם.
בינתיים כל מה שנשאר לנו זה לקוות שהקורונה הזאת תחלוף מהר, כדי שגם אנחנו נוכל לטוס לארץ, ולהכיר לריו את הסבים רבים שלו, ואת החברים שלנו שמחכים בקוצר רוח לפגוש אותו כבר! ועל הדרך, להכיר לו גם השורשים הישראלים שלו(;