אומייגאד שרית חדד! אחרי כל התסבוכות, אחרי כל ההמתנה, אחרי שהייתי כלואה בארץ זרה- קיבלתי סוף סוף את הכרטיס תושב שלי (cartao residensia)!!! אעאעאעאא!!! אני
אתמול פעם ראשונה הלכתי לרופא כאן בפורטו. אל תדאגו, לא קרה לי כלום, והחלטתי לגשת לבדיקה שגרתית אצל הרופא נשים. אז לאחר שקיבלתי את הכרטיס
Gerês זה מחוז שממוקם בהרים הצפוניים של פורטוגל. המחוז נחצה באמצע כשצד אחד שייך לפורטוגל והצד השני שייך לספרד. חוצים כמובן את הגבול בלי בעיה,
אחרי תקופה נכבדת כאן, אפשר סוף סוף להסתכל אחורה ולדבר על תקופת הרילוקיישן בשנה הראשונה. ובאמת רק עכשיו אחרי שעברנו את כל זה- אפשר לומר
כריסטמס מגיע בצעדי ענק, הרחובות מלאים באנשים שקונים שפע של מתנות ועוטפים אותם באריזות צבעוניות. כולם פה דואגים להזכיר לנו, שברגע שהכריסטמס מגיע, הם יסעו
אבא שלי מתקשר אלי 50 פעם ביום. כאילו, ברצינות עכשיו- הוא מתקשר אלי לפחות 6 פעמים כל יום(ראו הוכחה מצורפת) ותמיד אותן השיחות, אותן השאלות
וואו, וואו ועוד וואו. זה היה פשוט מרענן. לקחת רגע פסק זמן מהכל, ופשוט לנשום רגע. בלי רשת חברתית, בלי עבודה, בלי כמעט ציוויליזציה. פשוט
אחרי 7 חודשים של המתנה, אגירת מסמכים, תסכול רב וקצת בכי בין לבין- הגיע התור המיוחל שלנו למשרדי ההגירה בפורטוגל הידועים בכינוים SEF. קמנו מוקדם,
אחד הדברים שמרגשים אותנו בלגור בפורטוגל ובאירופה בפרט- זאת היכולת לקום בבוקר של יום שישי, לקחת את הרכב/אוטובוס/ רכבת ופשוט לנסוע. כמה שעות לשם או
1. אני מאוד ביקורתית כלפי האוכל המקומי 2. אני אומרת “יאללה” כאילו זאת מילת קישור הגיונית באנגלית 3. נהייתה לי אובססיה לטחינה כמו ג’אנקי לסם.
