לא עושים פה דרמה משינוי ומעבר למדינה זרה⁠ ⁠יש איזה מן קטע כזה בארץ, שברגע שאתה עוזב את המדינה- אתה יורד ממנה. אתה נוטש אותה.

בואו נגיד שאת תקופת ההריון שלי דמיינתי קצת אחרת. דמיינתי את זה יותר בקטע שלי עושה איזה יוגה או פילאטיס עם חברות בסטודיו, מסתובבת בבתי

זאת שאלה ששואלים אותנו הרבה. והאמת היא שהמחשבות על המסע הזה היו איתנו שנים, עוד ממסעות אחרים שעשינו בעולם. ואחרי החוויה של שנים בתל אביב,

הרבה אנשים פונים אלינו בקשר להשקעה בפורטוגל, וחושבים ש” אה כן אני אקפוץ לכמה ימים, אני אקנה איזה דירה, אחתום זריז חוזה ואמשיך הלאה עם

1. אתה הולך בסופרמרקט Mini preço, ומתנגנת ברקע פרסומת של pingo doçe (הסופר המתחרה) 2.  אתה אומר Obrigado, והם מניחים שמתוך זה אתה יודע פורטוגזית

אבו-אחמד: כן גברת, מה לשים לך בפיתה? אני: אמממ… שים חומוס, סלט, קצת כרוב.. אבו-אחמד: רוצה צ’יפס בפנים? אני: כן אפשר אבו-אחמד: קצת חריף? אני:

אתמול פעם ראשונה הלכתי לרופא כאן בפורטו. אל תדאגו, לא קרה לי כלום, והחלטתי לגשת לבדיקה שגרתית אצל הרופא נשים. אז לאחר שקיבלתי את הכרטיס

אחרי תקופה נכבדת כאן, אפשר סוף סוף להסתכל אחורה ולדבר על תקופת הרילוקיישן בשנה הראשונה. ובאמת רק עכשיו אחרי שעברנו את כל זה- אפשר לומר

כריסטמס מגיע בצעדי ענק, הרחובות מלאים באנשים שקונים שפע של מתנות ועוטפים אותם באריזות צבעוניות. כולם פה דואגים להזכיר לנו, שברגע שהכריסטמס מגיע, הם יסעו